חוק הבנקאות לגבי עמלות פירעון מוקדם נועד במקור להבטיח לבנקים אובדן הכנסה עתידית מריביות בהלוואות צמודות מדד. בחוק הבנקאות נקבע מפורשות כי בהלוואות שקליות או צמודות למט"ח שבהם הבנק קיבל הודעה מוקדמת של 30 יום לפחות, הוא לא יתנה את הפירעון המוקדם בתשלום עמלה כלשהי. אם הבנק לא קיבל הודעה מוקדמת, הוא רשאי להתנות הפירעון בתשלום עמלה שלא תעלה על חודש ריבית אחד.
הבנקים מנצלים לעיתים את כוחם ואת חוסר הידע של הלקוחות וגובים עמלות פירעון מוקדם על כל סוגי ההלוואות.
מבדיקתנו עולה כי בנק לאומי גבה עמלות פירעון מוקדם גם על הלוואות שקליות בריבית משתנה, צמודה לפריים. לדוגמא, לקוח בנק לאומי חויב בעמלת פירעון בסך של כ-19 אלף ש"ח בגין פירעון מוקדם של הלוואה בסך של 1.9 מיליון ש"ח. בעקבות התערבות שגיא שטענה שהעמלה מנוגדת לחוק, ביטל בנק לאומי את תשלום העמלה ללקוח.
לאחרונה ניתנה החלטה במסגרת תביעה ייצוגית שהוגשה נגד בנק לאומי, שבה נקבע כי הבנק אכן גבה עמלה פירעון מוקדם שלא כדין, בניגוד להסכמת וידיעת הלקוח ולכן הבנק מחויב להחזיר ללקוחות עמלה זו. בנוסף, הוגשה תביעה גם נגד בנק מזרחי בשל גביית עמלת פירעון בניגוד לחוק בסך של 2.2 מיליון ש"ח.
עם זאת, למרות שניתנה החלטה בבית המשפט לגבי גביית עמלות פירעון מוקדם ממשיכים הבנקים לגבות עמלות אלו בניגוד לחוק.
חשוב להדגיש כי מבדיקתנו עולה, כי בתחום המשכנתאות הבנקים גובים לרב עמלות פירעון מוקדם לפי החוק, ומחשבים העמלה באופן תקין-לפי ריבית ההיוון של בנק ישראל.
